העבודה מורכבת משני חלקים השלובים אחד בשני. האחד, סיכום ותיאור המקורות והשני, בירור הטענה שברצוננו לברר במסגרת העבודה תוך כדי דיון וניתוח המקורות. הדיון הוא, כמובן, לב העבודה. פרק הדיון יחייב אתכם להביא לידי ביטוי את חוש הביקורת שלכם, את יכולת הניתוח העצמאית שלכם ואת מקוריות מחשבתכם.

בכתיבת העבודה עליכם להסתמך על מקורות שפורסמו. העובדה שדעה מסוימת מופיעה במקורות שקראתם אינה מעידה בהכרח על נכונותה. יש להתייחס בביקורתיות לדעות ולמסקנות שמופיעות במקורות, תוך שעליכם להחליט האם לאמץ או לדחות את הכתוב, ולנמק מדוע. עליכם להבחין בין הצגת הדעה לבין הערכתה, כאשר שני אלה צריכים להיות מוצגים באופן מובחן בעבודה.

 

פרקים הכרוכים בטיעון ודיון

·         אם נתקלתם במחלוקת הנוגעת לממצאים או לפירושם, עליכם לדאוג להצגה מלאה של הדברים:

• הציגו כל גישה או עמדה קודם כל כהווייתה וציינו את הנחותיה;

• הביאו את הטענות התומכות בפירוש נתון;

• פרטו את ההתנגדויות לו ואת המענה להן.

·         אם אתם ניצבים מול ממצאים סותרים (ממקורות שונים):

• נסו להציע הצעות כיצד ליישב ביניהם;

• אם אינכם מצליחים, הציגו את הסתירות שמצאתם וציינו שאינכם מוצאים להן הסבר.

·         רעיון מקורי

העבודה הסמינריונית איננה חייבת לכלול רעיון חדש ומקורי שהגיתם. במידה שתציגו בעבודה רעיון אישי מקורי, למשל, רעיון שיכריע בין פירושים שונים לנתונים קיימים, יהיה עליכם:

 

• לפרט את מטרתו;

• להראות שהוא מעשי;

• לנבא את תוצאותיו;

אם ברצונכם להדגיש את דעתכם, עשו זאת (בציון העובדה זו עמדתכם), אך הקפידו להציג גם דעות אחרות, ולצטט את מקורן.

 

דרך טענת טענות וביסוסן, דרך הסתמכות נכונה, ומניעת העתקות

בכתיבת העבודה עליכם להסתמך על המקורות שקראתם. ההסתמכות על דברי המקורות אין פירושה העתקת דבריהם של הכותבים עליהם אתם מסתמכים, אלא אם המדובר בציטוט של משפטים אחדים שחשוב להביאם כלשונם. עליכם לכתוב במילים שלכם את מה שהבנתם ולמדתם מקריאת המקורות.

אל תסתפקו באמירות כלליות, למעט פרטים טריוויאליים הידועים לכל (לפעמים דברים שיהיו מובנים לכם ככותבי העבודה לא יהיו ברורים לאדם שזה עתה נחשף לנושא העבודה). כל אימת שתזכירו פרט כלשהו בעבודה, עליכם להפנות למקורות הרלוונטיים מהם נלקח המידע. כמו כן עליכם לעגן את טענותיכם ולהפנות את הקורא למקורות עליהם הסתמכתם בקביעת טענותיכם בעבודה.

 

טיוטה שנייה

לאחר סיום כתיבת הטיוטה הראשונית מומלץ לתת לעבודה "לנוח", וכעבור כמה ימים לקרוא אותה שוב. קריאה חוזרת תהיה ביקורתית ועניינית יותר, והיא תסייע לכם לשפר וללטש את הטיוטא שכבר כתבתם. כך שתהיה מושלמת ככל האפשר. קראו ברצף וסמנו נקודות הטעונות שיפור, קיצוץ או שינויים אחרים, כשאתם יכולים להשתמש בקווים המנחים שלהלן:

• השוו את העבודה אל מול המתוֶוה ובדקו שלא פסחתם על שום פרט שתכננתם לכלול, והשלימו חסרים במידת הצורך.

• חזקו טיעונים והסברים רופפים וודאו שכל הסבר נהיר לכם (בכל אחד מסוגי הפרקים, היזהרו מהצגת נקודות שאינן נהירות לכם לחלוטין  –  הן רק יכשילו אתכם).

• יש למצות את הדיון בנושא של כל פרק או תת פרק, אך אין לכתוב ולכלול דברים שאינם שייכים ישירות למסגרת הדיון הרלוונטי.

• יש לשמור שהמבנה הפנימי של כל פסקה, פרק משנה וראש פרק יהיה הגיוני.

• בדקו שקיים קשר לוגי וענייני בין משפטים, פסקאות, תתי פרקים וראשי פרקים. סיומו של האחד יהווה מעבר לתחילתו של השני, כשהקשר ביניהם יהיה ברור. אם הדבר נחוץ, שנו את סדר הצגת הדברים.

• התאימו את היקף העמודים להנחיות המרצה.

• יש לדייק בתיאור העובדות, בציון תאריכים, בכתיבת שמות ומונחים לועזיים, במובאות ובמראי מקומות.

• ודאו שאזכרתם את כל המקורות עליהם התבססתם וכי אלו נכתבו על פי כללי הציטוט האחיד.

• קראו את הטיוטה השנייה מתחילתה ועד סופה. אם נחוצים שיפורים נוספים, בצעו אותם.

 

אם הטיוטה השנייה טובה בעיניכם, עברו להשלמת מרכיבי העבודה האחרים (מבוא, סיכום, ביבליוגרפיה, נספחים  (אם יש) ותוכן עניינים). שימו לב כי זוהי דרך אחת להתקדמות בעבודה. ניתן, למשל, לכתוב את המבוא כבר בשלבים הראשונים שלה הכתיבה, ולשכתב אותו לאחר השלמת הכתיבה של גוף העבודה.